איבוד וקטיעת גפיים מוכרים כנכות בביטוח הלאומי ועשויים להקנות לנפגעים זכות לקצבאות ולפיצויים וכן אפשרות להפעיל ביטוחי סיעוד ואובדן כושר עבודה
פגיעה קשה בגפיים עלולה להוביל לאובדנם המלא או החלקי. אסוציאטיבית, אובדן גפיים נקשר אצל רבים לגורמים כמו תאונות ופעולות איבה, ואולם, לא אחת מדובר בקטיעה יזומה שהתחייבה כתוצאה ממחלה.
כך, סיבה נפוצה לקטיעת גפיים היא מחלת הסוכרת, שאחד מסיבוכיה הוא היווצרות זיהומים ונמק ברגליים עקב פגיעה בכלי דם ובאספקת הדם למקום.
לרוב, אובדן גף עליון או תחתון, או חלקו מותיר את הנפגעים עם נכות תפקודית צמיתה ועם צורך בסיוע כלכלי וטיפולי ניכר.
ככל שמדובר בסיוע מהביטוח הלאומי, זכאות הנפגעים תלויה בעיקר בטיב הפגיעה ובהשלכותיה, אך עשויה להיות משמעות גם לנסיבות הרקע.
למשל, הזכאות לדמי פגיעה בעבודה שמורה למי שנפגעו עקב עבודתם, ועל נפגעי פעולות איבה חלים כללי זכאות ייחודיים.
בסקירתנו נתייחס לזכויות של קטועי גפיים ולאפשרות לממש ביטוחים ולתבוע פיצוי עקב קטיעה.
ליקוי רפואי עשוי להקנות לאדם הכרה בנכות רפואית מהוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.
עם זאת, כדי לזכות בקצבת נכות, נדרש שהנכות הרפואית תגיע לרף מינימום מסוים ושתוכר לתובע נכות תפקודית בגין אובדן כושר עבודה.
כמו כן, הקצבה ניתנת רק לתובעים שמשתכרים לא יותר מ-60 אחוז מההכנסה הממוצעת, או לעקרות בית כהגדרתן בחוק.
רף המינימום לגבי נכות רפואית עומד על 50 אחוז לעקרות בית, ובכל מקרה אחר: על 60 אחוז בגין ליקוי אחד או על 40 אחוז בגין מספר ליקויים, כל עוד ליקוי אחד לפחות מגיע ל-25 אחוזי נכות או יותר. רף המינימום לגבי אי-כושר עבודה עומד על 50 אחוז.
במקרים שעונים לתנאים שצוינו, ייקבעו לתובע דרגת נכות תפקודית של 60 אחוז או יותר ורמת קצבה תואמת. סכום הקצבה נע בין כ-2,500 ש"ח לכ-4,300 ש"ח בחודש.
אשר לקטיעת גפיים: אחוזי הנכות הרפואית תלויים בסוג האיבר שנקטע ובהיקף הקטיעה, כמפורט בספר הליקויים של הביטוח הלאומי. למשל: נכות בגין קטיעת אגודל נעה בין 5 ל-25 אחוז, בעוד נכות בגין קטיעה ברגל נעה בין 50 ל-80 אחוז.
אם יוכר לנפגע שיעור מספיק של נכות רפואית, הוא יזכה לקצבה במידה שתיקבע לו נכות תפקודית מספקת.
כפי שניתן להבין, אובדן גפיים אינו ערובה לקבלת קצבה, ואנו ממליצים להיתמך בליווי משפטי.
קטיעה בגפיים התחתונים, עשויה לזכות את הנפגע בקצבת ניידות, בין אם הוא זכאי לקצבת נכות או לא.
מתוקף הזכאות לקצבה, ניתן לקבל תשלום חודשי עבור הוצאות על רכב פרטי ועבור הסעות או נסיעות בתחבורה הציבורית, לצד הטבות נוספות כגון מימון ציוד ניידות לרכב.
תנאי הזכאות מתייחסים למספר מישורים, ובהם שיעור המוגבלות בניידות וסוג השימוש ברכב שנדרש וזמין לתובע.
למשל, לתובע בעל רישיון נהיגה תוכר זכאות רק בגין מוגבלות של 40 אחוז ומעלה, ואילו לתובע שנעזר בנהג אחר, תוכר זכאות רק בגין מוגבלות של 60 אחוז ומעלה.
שיעור המוגבלות נקבע בוועדה רפואית של משרד הבריאות, והתביעה נדונה בביטוח הלאומי.
קטועי גפיים בגיל העבודה שתלויים בעזרת הזולת לצורך התנהלות יומיומית, יכולים לתבוע קצבת שירותים מיוחדים (שר"ם).
ברגיל, הקצבה ניתנת למקבלי קצבת נכות, אך ניתן לקבלה גם בהעדר זכאות לקצבת נכות, על בסיס נכות רפואית של 75 אחוז ומעלה.
קטועי גפיים מגיל פרישה ומעלה, שזקוקים לעזרה סיעודית, יכולים לתבוע קצבת סיעוד.
לעומת קצבת שר"ם, שניתנת בכסף בלבד, קצבת סיעוד ניתנת או בכסף או כשירותי טיפול, והרכבה תלוי בנתוני התובע ובצרכיו.
בשני המקרים, יצטרך תובע הקצבה לעבור מבחן תלות שיערוך לו בודק מהביטוח הלאומי, ולאחר מכן יוחלט אם הוא זכאי לקצבה ובאיזו רמה.
ההיבטים שנבדקים הם מידת הזדקקותו של התובע לעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום הבסיסיות (ADLׂ), ומידת הזדקקותו לעזרה לצורך תפקוד במשק הבית.
קטועי גפיים שכושר השתכרותם נפגע עשויים לזכות בתגמולים מכוח ביטוחי אובדן כושר עבודה.
עם זאת, סף הזכאות הסטנדרטי בביטוחים אלה גבוה יותר מאשר בביטוח הלאומי ועומד על 75 אחוזי אי-כושר.
מבחן הזכאות שנקבע בביטוחי הסיעוד גם הוא מחמיר יותר בהשוואה למבחן בביטוח הלאומי. אם המבוטח מסוגל לבצע בכוחות עצמו לפחות ארבע פעולות ADL מתוך שש, הוא אינו נחשב לסיעודי לפי הפוליסה ומקרה הביטוח אינו מתקיים, לכאורה.
בה בעת, במקרים שבהם המבוטח מסוגל לבצע בעצמו את פעולות ה-ADL או מרביתן, אך מתקשה בכך משמעותית, סביר שבכל זאת יש הצדקה להגיש תביעת סיעוד.
אם עברתם קטיעת גפיים וברשותכם פוליסת סיעוד או אובדן כושר או ביטוח אחר מענף הבריאות, כדאי שתיוועצו בעורך דין לגבי האפשרויות הפתוחות בפניכם.
מי שאיבדו גפיים עקב עבודתם, זכאים לדמי פגיעה בעבודה מהביטוח הלאומי, אם הפסיקו לעבוד בעקבות הפגיעה ויוכיחו שהפגיעה אירעה כתוצאה מעבודתם.
דמי הפגיעה ניתנים בעבור תקופת הפסקת עבודה של עד 91 יום ומפצים את הנפגע בשיעור של 75 אחוז משכרו בתקופה שבסמוך לפני הפסקת העבודה.
נוסף לכך, ניתן לתבוע פיצויי נזיקין מהמעסיק אם אפשר להוכיח זיקה סיבתית בין הפגיעה לבין התרשלות או חריגה מהחוק מצד המעסיק.
כאפשרות נוספת, ניתן להפעיל ביטוח תאונות אישיות, במידה שתאונות עבודה מכוסות בפוליסה.
יש נסיבות נוספות מלבד פגיעה בעבודה שבהן ניתן לתבוע פיצויי נזיקין בעקבות אובדן גפיים.
אם הפגיעה בגפיים אירעה עקב תאונת דרכים, יש להגיש לבית המשפט תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שמקנה לנפגע זכאות לפיצוי בגין נזקי גוף מוכחים.
בכל מקרה אחר, יש מקום להגשת תביעה, אם הפגיעה אירעה עקב עוולה משפטית מוכרת שמונחת לפתחו של גורם כלשהו, למשל, רשלנות רפואית או תקיפה.
מכל מקום, חשוב לפנות לייעוץ משפטי מקצועי, במידה שאתם שוקלים להגיש תביעה.
נפגעים שאיבדו גפיים עקב פעולת איבה יכולים לתבוע סיוע בביטוח הלאומי מכוח חוק נפגעי פעולות איבה, תוך שנה ממועד הפגיעה, בתנאי שמשרד הביטחון מכיר באירוע הפגיעה כפעולת איבה.
במסלול זה, תנאי הזכאות לסיוע בגין נכות מקלים יותר: ניתן לקבל מענק חד-פעמי בגין נכות צמיתה של 10 עד 19 אחוז, ומי שהוכרו להם 20 אחוזי נכות ומעלה, זכאים לקצבה חודשית.
כמו כן, בנסיבות מסוימות, הנפגעים עשויים לקבל תגמולים מיוחדים בגין נכות וצרכי סיעוד וניידות, ונתונות להם הטבות מיוחדות במערכת הבריאות ובתחומי המיסוי, הדיור והרווחה.
אגף השיקום של משרד הביטחון הוא הכתובת הראשית לקבלת סיוע עבור אנשי כוחות הביטחון שאיבדו גפיים במסגרת שירות סדיר, מילואים או קבע.
אם קצין התגמולים מאשר הפגיעה קשורה לשירות, תיקבע לתובע דרגת נכות בוועדה רפואית.
לנפגעים שלא הוכרו כנכי משרד הביטחון, שמורה האפשרות לפנות לביטוח הלאומי, במסלול הכללי.
תנאי הזכאות לתגמולים שחלים על נכי משרד הביטחון והיקף הסיוע שניתן לקבל, שונים מאלה שחלים במסלול הכללי.
לבירור מקיף במקרים רלוונטיים, ניתן לפנות למשרד הביטחון ולעורכי דין שמייצגים נפגעים.
