למרות שהטיפול סיעודי אינו מהווה חלק מסל הבריאות, קיימים בארץ חוקי מגן המעניקים עזרה ציבורית במימון עלות הטיפול בחולים סיעודיים, לרוב לאחר בחינת מצבם הבריאותי והכלכלי. עם זאת, המימון הציבורי מסתכם רק כמחצית מסך ההוצאה על טיפול בסיעוד, דבר היוצר נטל כלכלי כבד על החולים ומשפחותיהם.
אנשים, צעירים ומבוגרים, עשויים למצוא את עצמם במצב סיעודי, קרי כאלו שאינם יכול לבצע בכוחות עצמם חלק מהותי מהפעולות הבסיסיות והיומיומיות וזקוקים לסיוע או להשגחה. עם העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה, גדלה גם ההסתברות שאדם ימצא את עצמו במצב סיעודי במהלך חייו. העלות החודשית של סיוע יומיומי למטופל השוהה בביתו נעה בין 7,000 – 10,000 ₪ ואם נדרשת השגחה מתמדת אף מעבר לכך. העלות באשפוז במוסד סיעודי גבוהה אף יותר ונעה בסביבות ה – 13,000 ל – 20,000 ₪ בחודש. למותר לציין כי מדובר בסכומים גבוהים מאוד אשר עלולים להביא משפחות בישראל לבעיות כלכליות של ממש. אולם, רוב האנשים אינם מודעים לכך כי חלק משמעותי מעלויות הטיפול הסיעודי ניתנות למימון על-פי חוק באמצעות מקורות ציבורים שונים. אלו כוללים בין היתר גמלת סיעוד באמצעות המוסד לביטוח הלאומי או קצבת שירותים מיוחדים, מימון חלקי של עלויות אשפוז במוסד סיעודי באמצעות משרד הבריאות ("קוד אשפוז") ומימון עלויות הטיפול בחולה סיעודי מורכב באמצעות קופות החולים.
תושבי ישראל שהגיעו לגיל פרישה והגרים בבית או בדיור מוגן, עשויים להיות זכאים לגמלת סיעוד. הגמלה משולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי ונועדה לסייע לקשישים המתקשים בביצוע פעולות יומיומיות או הזקוקים להשגחה. הקצבה משולמת לפי 6 רמות, בהתאם למידת התלות של הקשיש באחר או רמת ההשגחה עליו וכן לפי מבחן הכנסות. בהתאם לרמה שנקבעה, ניתן לבחור לקבל את הקצבה בכסף או בשירותי סיעוד או באופן משולב. מגורים במוסד שבו רוב הוצאות האחזקה ממונות על-ידי גוף ציבורי כגון משרד ממשלתי או רשות מקומית שוללת את הזכאות לגמלה. כמו כן קבלה של קצבה אחרת מגוף ממשלתי מחייבת בחירה בין הקצבה לגמלת הסיעוד (למשל קצבה לשירותים מיוחדים לנכים קשים; קצבה לטיפול אישי או להשגחה מאוצר המדינה; קצבה ממשרד הביטחון ועוד).
קצבת שירותים מיוחדים ("שרמ") הינה קצבה המשולמת לגברים ונשים על ידי המוסד לביטוח לאומי במידה והם זקוקים לעזרה רבה של אחר בביצוע פעולות היומיומיות, או שהם זקוקים להשגחה תמידית למניעת סכנת חיים לעצמם במידה והם אינם מאושפזים במוסד שניתנים בו שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום. בעת הגשת הבקשה על החולה להיות בין גיל 18 ועד גיל פרישה אולם מי שהגיע לגיל פרישה ונמצא זכאי לקצבה ימשיך לקבל אותה אחרי גיל הפרישה, כל עוד הוא עונה על הזכאות. כמו כן על החולה לעמוד באחד מהתנאים הבאים: הוא מקבל קצבת נכות כללית וכן הוא בעל נכות רפואית של 40% לפחות (במידה ומדובר בתביעה שהוגשה בטרם שנת 2022 נדרשת נכות רפואית של 60% לפחות) או שהוא אינו מקבל קצבת נכות, אולם יש לו נכות רפואית של 75% והוא אינו מקבל קצבה מיוחדת לנפגע עבודה מהביטוח הלאומי או עבור עזרה בבית וכן הכנסתו החודשית אינה עולה על 59,350 ₪. יודגש כי לא ניתן לקבל גם קצבה לשירותים מיוחדים וגם גמלת סיעוד.
תושב ישראל במצב סיעודי או תשוש נפש זכאי בתנאים מסוימים לקבלת סיוע במימון האשפוז הסיעודי ע"י משרד הבריאות (קוד משרד הבריאות / קוד אשפוז סיעודי). הסיוע מועבר על-ידי משרד הבריאות ישירות למוסדות הסיעודיים בכפוף להשתתפות עצמית של החולה ובני משפחתו בהתאם ליכולתם הכספית. בקביעת ההשתתפות העצמית של החולה ובני משפחתו נלקחים בחשבון הכנסות החולה ומשפחתו לפי הסדר הבא: הכנסות שוטפות של החולה ושל בת זוגו, כולל קצבאות וגמלאות; הכנסות מנכסי מקרקעין של החולה ובת זוגו; נכסים כספיים של החולה ובת זוגו והכנסות שוטפות של ילדי החולה מגיל 21, המתגוררים בישראל. יצוין כי כניסה למוסד סיעודי מבטלת את הזכות לקבל גמלת סיעוד.
חולה סיעודי מורכב הוא חולה סיעודי או תשוש נפש שמלבד לכך שהינו זקוק לעזרה בפעולות הבסיסיות הוא זקוק בנוסף לטיפול והשגחה ע"י צוות עם מיומנות מקצועית מיוחדת עקב: פצעי לחץ; צורך במתן עירוי נוזלים; טיפול תרופתי פולשני לתקופה ממושכת; קשיי נשימה; צורך בדיאליזה; מחלות ממאירות המצריכות טיפולי הקרנה וכימותרפיה. קופות החולים מופקדות על הטיפול הסיעודי המורכב וקבלת השירותים בתחום זה כרוכה בהשתתפות עצמית אחידה (כ – 130 ₪ ליום). יחד עם זאת, קופות החולים חייבות לטפל בחולה סיעודי מורכב גם אם הוא (או משפחתו) מסרבים לשלם את ההשתתפות העצמית. יצוין שהטיפול בחולה סיעוד מורכב הינו לרוב במסגרות אשפוז מתאימות אולם אפשר לטפל בו גם בביתו באמצעות היחידות לטיפולי בית של קופות החולים.
מחקר של מרכז טאוב מצא כי סך ההוצאה הלאומית על טיפול סיעודי בישראל הוערכה בשנת 2014 ב-15.3 מיליארד ש"ח, מתוכם המימון הציבורי הסתכם רק בכ-8.3 מיליארד ש"ח. את היתר, כמחצית, נאלצים להשלים בעצמם החולים הסיעודיים ובני משפחותיהם, באמצעות ביטוח סיעודי אם שפר מזלם או מכיסם אם לאו (יצוין כי מדובר על פי שלושה מהשיעור הנהוג במדינות ה – OECD). יוזכר גם כי כפי שראינו, הזכאות לטיפול סיעודי ציבורי אינה אוניברסלית ותלויה במבחני הכנסה. לפיכך נוצרה בישראל קבוצת ביניים של משקי בית שאינם עניים דיים כדי לזכות בסיוע סיעודי מספק, אך אינם עשירים דיים כדי להרשות לעצמם דיור מוגן במימון פרטי.
כאמור, ישנם מקורות ציבוריים המכסים חלקית את המימון בטיפול הסיעודי אולם הם אינם מכסים את מלוא עלות הטיפול הסיעודי כך שגם אלה שמקבלים סיוע, נדרשים לא פעם לשאת בעצמם בחלק נכבד מנטל המימון. יתרה מכך, קבלת הסיוע מחייבת התעסקות בירוקרטית רבה ועמידה במבחני בריאות ומצב כלכלי חודרניים. הדרך הופכת קשה שבעתיים כאשר גם חולים סיעודיים אשר יש ברשותם ביטוח סיעודי עומדים מול חברת ביטוח המנסה כמעט בכל דרך להשתמט מתשלום. בהתאם, מומלץ כי כבר לאחר האבחון ראשוני של המצב הסיעודי, לפנות לעורך דין מיומן בתחום הסיעוד אשר ידע כיצד לנווט מול הגופים השונים (ביטוח לאומי, משרד הבריאות, קופות חולים ובמידת הצורך חברת הביטוח), יבין את צרכי החולה וסדר העדיפות המתאים לו (למשל גמלת סיעוד לעומת קוד אשפוז) וידאג כי החולה יקבל את מלוא המגיע לו מכל אחד מהגורמים.
