בשנים האחרונות התגלו מספר מקרים של התעללות בקשישים ע"י מטפלים. לאור מצבו המנטלי של הקשיש ולעיתים בשל בושה, הקשיש אינו תמיד משתף את משפחתו. בהמשך לכך, עולה הצורך להתקין מצלמות מעקב. אולם גם אם מדובר במטרה טובה, ישנן מגבלות משפטיות שונות אשר חובה להכירן.
בהתאם לסקר שהופיע במחקר שהוגש לוועדת הרווחה של הכנסת, נמצא כי 1 מכל 5 מהקשישים הנשאלים נחשף במהלך 12 החודשים שקדמו לסוג אחד או יותר של פגיעה (אלימות פיזית או מינית, התעללות מילולית, הגבלת חופש או ניצול כלכלי). 1/4 מהקשישים הנשאלים דיווחו על הזנחה כללית. לעיתים הפוגע הוא בן משפחה, אולם במקרים רבים הפוגע הוא המטפל הסיעודי. המטופלים, שבחלק מהמקרים הם תלויים לחלוטין במטפל הנמצא עימם רוב שעות היום, לא תמיד ידווחו לבני המשפחה. כמו כן, לעיתים מדובר במטופל הסובל מדמנציה או מתבייש לשתף את משפחתו.
על כן, בני המשפחה נדרשים למצוא דרך לעקוב ולגלות מה מתרחש בשעות הרבות שבהן אין פיקוח על הטיפול. לכאורה התשובה פשוטה; התקנת מצלמות מעקב בביתו/חדרו של המטופל. אולם התקנת מצלמות גלויות עלולה להביא לכך כי המטפלים, המודעים לקיום המצלמות, ימצאו מקומות אליהן הן לא מגיעות. עם זאת, התקנת מצלמות נסתרות עלולה להביא בחובה קשיים משפטיים אשר יש להיות מודעים להם.
עד היום החוק והפסיקה לא נתנו תשובה חד משמעית ביחס לצילום ווידאו נסתר של מטפל בביתו של מטופל. מצד אחד, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי לכל אדם באשר הוא אדם נתונה זכות לפרטיות. כמו כן, חוק הגנת הפרטיות משנת 1981 אוסר על פגיעה בפרטיות, קובע ענישה פלילית בגין הפרת הוראות החוק ובמקרים מסוימים אף מחייב בתשלום פיצויים אזרחיים בגין הפרת הפרטיות. יתר על כן, יש לזכור כי המטפל הינו עובד ועל כן ביתו של המטופל הינו מקום עבודתו. משכך, פסיקת בתי הדין לעבודה, אשר מחייבת מעסיק ליידע עובד ביחס לקיומה של מצלמה המתעדת את פעולותיו במקום העבודה, חלה לכאורה גם על יחסי מטפל-מטופל בביתו של האחרון. מצד שני, חוק הגנת הפרטיות מקנה, בין היתר, הגנה כאשר הפגיעה נעשתה "לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע" ונראה שאין חולק כי שמירה של שלום המטופל הינה אכן "עניין אישי כשר" כנדרש. הגנה נוספת ניתנת בחוק כאשר "הפגיעה נעשתה בנסיבות בהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה". לא נראה כי קיים חולק כי לבני משפחה חובה מוסרית לדאוג למטופל ולהבטיח כי הוא לא ייפגע. כמו כן, הבית הינו (לרוב) קניינו של המטופל ובאופן טבעי גילוי דבר קיומה של המצלמה למטפל עלולה להביא לביטול תכלית המעקב. כך, הניסיון מלמד כי לעיתים קרובות מצלמות נסתרות חושפות התנהגויות שלא היה ניתן לגלות בדרך אחרת.
דומה כי המצב המשפטי המבלבל המתואר התבהר לאחרונה במקצת במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית הדין הארצי לעבודה הקובע כי שימוש במצלמות על-ידי מעסיק חייב לעמוד "באמות מידה נורמטיביות המתחייבות של סבירות, מידתיות והגינות ונעשה לתכליות לגיטימיות וראויות". פסק דין זה ניתן אומנם בעניין עובדת אשר תבעה את אל-על בגין הצבת מצלמות בחצרי החברה, אולם אין מניעה כי העיקרון של "סבירות, מידתיות והגינות" יחול גם על צילום ווידאו נסתר של מטפל. על כן, נראה כי ככלל אדם רשאי ככלל לשים מצלמה נסתרת בחלל ביתו הפרטי ולצלם את המטפל גם אם האחרון לא מודע לכך. אולם זאת בכפוף למספר מגבלות המתבססות על פסיקה של בתי משפט בעניינים קרובים:
לעיתים, פגיעה בפרטיות מטפל עשויה להקים לו זכות להתפטר ועדיין להיות זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן במקרים מסוימים, המטפל יהיה זכאי להגיש תביעה אזרחית לפי החוק להגנת פרטיות ואף לעיתים להגיש תלונה במשטרה שעשויה לחשוף את המעסיק (הקשיש או בן משפחה אחר) להליכים פליליים. יתר על כן, במקרים מסוימים ראיות שהושגו בדרך של פגיעה בפרטיות יפסלו. בהמשך לכך, ולאור זאת שהמצב המשפטי ביחס להתקנת מצלמות מעקב נסתרות אחר מטפל אינו ברור לחלוטין, מומלץ טרם ההתקנה של אמצעי המעקב החבויים להתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום הסיעוד. עורך דין מיומן יוודא כי פעולות המעקב אכן עונות על הדרישה של "סבירות, מידתיות והגינות" וימנע אפשרות של מפח נפש רב בהמשך הדרך.
